המילון השלם לבעיות ראייה

כדי להבין את המושגים בבעיות ראייה, ננסה להבין איך פועלת המערכת האופטית של העין. העין למעשה מזכירה מאוד מצלמה, שבה האור חודר פנימה דרך העדשה, עובר דרך הצמצם שמפקח על כמות האור החודר פנימה ומתמקד בסרט הצילום. בדיוק אותו הדבר קורה בעין. האור חודר אל העין דרך הקרנית השקופה ונכנס פנימה דרך האישון, שהוא חור עגול שיכול להתרחב ולהתכווץ, בכדי לשלוט על כמות האור החודרת לעין. לאחר מכן התמונה ממוקדת על-ידי העדשה של העין, בכדי ליצור תמונה ברורה על הרשתית, שהיא המקבילה לסרט הצילום בעדשה. התמונה החדה נוצרת על-ידי אזור קטן ברשתית שגודלו כראש סיכה ושנקרא מקולה. שם מתרכזות קרני האור.

אבל זה לא כל הסיפור. כדי שתהיה ראייה טובה, צריכות שתי העיניים להיות מתואמות ולעבוד בצוות. זה קורה באמצעות 6 שרירים, המניעים את העיניים. שרירים אלה עובדים בתיאום מופלא – כאשר אחד מתכווץ, מקבילו מתרפה ולהיפך. כך נעות העיניים יחדיו מנקודה לנקודה, ואנו רואים תמונה ברורה.

מדוע קיבלנו שתי עיניים?

לכאורה, מספיקה עין אחת בלבד כדי לראות ברור. אבל אם נעצום עין אחת, נבחין בתופעה משונה – העולם הופך לשטוח, וקשה לנו להבחין במרחקים בין עצמים. הסיבה לכך היא פשוטה: רק אם משתמשים בשתי העיניים, נוצרת ראיית עומק או ראייה תלת-ממדית. השגת תמונה תלת-ממדית מדויקת היא הדרגה הגבוהה ביותר של עבודת הצוות של שתי העיניים!

מהו קוצר ראייה?

קוצר ראייה הינו הפרעת התשדורת הנפוצה ביותר בעולם. לפי הערכות שונות 30% - 40% מאזרחי ישראל סובלים מקוצר ראייה. בסינגפור המצב קשה אף יותר – 80% מהאוכלוסייה נאלצים להרכיב משקפיים עקב קוצר ראייה.

אדם קצר רואי רואה ברור מקרוב, אבל לא מסוגל לראות היטב עצמים רחוקים. הסיבה לכך בדרך כלל היא גודלה של העין. כאשר העין גדולה מדי, קרני האור המתרכזות על-ידי העדשה לא ייצרו תמונה ברורה על הרשתית אלא בתוך העין, לפני הרשתית. הרשתית תראה תמונה מטושטשת בלבד. כאשר העצם אותו אנו רואים מתקרב אלינו, תנוע התמונה שלו גם היא אחורה, עד שתגיע למצב שבו היא נמצאת על הרשתית, ואז העצם נראה בבירור. לכן אדם קצר רואי יראה ברור רק עצמים קרובים אליו.

אם מדובר בקוצר ראייה קל, למשל של 1.0, נראה בבירור עצמים הנמצאים במרחק מטר אחד או פחות מאיתנו. בקוצר ראייה קשה, למשל של 10.0, נראה רק עצמים הנמצאים 10 ס"מ מהעין בצורה ברורה. כל השאר ייראה מטושטש.

כאשר שמים עדשה שלילית (מינוס) לפני העין, העדשה גורמת לתמונה לנוע אחורה, עד שהיא נופלת על הרשתית ואז ניתן לראות בבירור.

מתי נחשוד כי קיים קוצר ראייה?

  • כאשר האדם מתקרב מאוד אל הטלוויזיה
  • כאשר האדם מכווץ את העפעפיים ויוצר מעין "חריץ ראייה" בצפייה ממרחק
  • כאשר האדם מקרב מאוד את עיניו לדף בזמן עבודה או קריאה
  • וכמובן – כאשר יש תלונה על קושי לראות עצמים רחוקים

מהו רוחק ראייה?

רוחק ראייה שכיח בעיקר אצל ילדים. הסיבה לרוחק ראייה הינה הפוכה מזו של קוצר ראייה. כאן העין פשוט קטנה מדי, העדשה שמרכזת את קרני האור לא מצליחה לרכז את התמונה על הרשתית, ובמקום זאת נוצרת תמונה מאחורי הרשתית, מחוץ לגלגל העין.
אנשים עם רוחק ראייה קל מצליחים לראות טוב למרות ההפרעה הזאת. הם עושים זאת על-ידי כיווץ השריר הפנימי של העין, הגורם לעדשה לרכז את קרני האור חזק יותר, עד שבסופו של דבר היא מצליחה לרכז תמונה ברורה על הרשתית. אולם אז יכולות להתעורר 3 בעיות:
  • ברוחק ראייה משמעותי קשה לשריר הפנימי להיות מכווץ כל הזמן, ועם הזמן מופיעים כאבי ראש וטשטוש ראייה.
  • כאשר אדם נורמלי מסתכל על מטרה קרובה, על שריר העין להתכווץ בכדי "לעשות פוקוס" על המטרה הזו. אם השריר כבר מכווץ מראש, לא ניתן או קשה לכווץ אותו יותר, ואז יופיע טשטוש ראייה לקרוב. מכאן השם רוחק ראייה, המרמז על כך שקל יותר לראות מרחוק מאשר מקרוב.
  • הכיווץ המתמיד של השריר הפנימי של העין יכול לגרום להופעה של פזילה – הטיית אחת העיניים פנימה לכיוון האף.

הטיפול ברוחק ראייה מתבצע באמצעות עדשה חיובית (פלוס), המרכזת את קרני האור אל הרשתית. חשוב לדעת: רוחק ראייה קל, עד +4.0, הינו נורמלי אצל ילדים קטנים ואיננו מחייב טיפול. הסיבה היא שהעדשה אצל ילדים מאוד גמישה, ובקלות רבה הם מתגברים על רוחק הראייה הזה. אנו רושמים משקפיים בדרך כלל רק כאשר יש רוחק ראייה גדול יותר.

מתי נחשוד ברוחק ראייה?

  • כאשר האדם מתחמק מקריאה או כתיבה
  • כאשר האדם מתלונן על כאבי ראש, המתגברים בזמן קריאה
  • כאשר מופיעה פזילה של העין פנימה

חשוב לזכור: ברוב המקרים לא יתלונן האדם הסובל מרוחק ראייה על קושי בראייה. רק בדיקה בעזרת טיפות עיניים להרחבת האישונים תחשוף את רוחק הראייה.

מהו צילינדר?

באופן אידיאלי, היה רצוי שהעדשה והקרנית של העין, המרכזות את קרני האור, יהיו כדוריות באופן מושלם. אולם אצל רוב בני האדם, הקרנית והעדשה אינן כדור מושלם, אלא פחוסות מעט בציר מסוים (בדומה לצורה של ביצה). כאשר מדובר בעיוות קל בלבד, אין הדבר משפיע על הראייה. אולם כאשר יש עיוות משמעותי או צילינדר, נוצרת תמונה מעוותת על הרשתית. את זה ניתן לתקן באמצעות עדשה שתהיה מעוותת גם היא – אבל בכיוון ההפוך. כך מתבטל העיוות, ונוצרת תמונה ברורה על הרשתית.

מתי נחשוד בקיום צילינדר?

  • כאשר מתקרבים מאוד אל הטלוויזיה
  • כאשר מקרבים מאוד את העיניים לדף בזמן עבודה או קריאה
  • כאשר מתקשים לזהות עצמים קרובים ורחוקים גם יחד

מהו קרטוקנוס?

קרטוקונוס הינה מחלה הדרגתית ואיטית, לא דלקתית, הגורמת לעיוות ולהפחתה בעובי של הקרנית. הקרנית רוכשת צורה של קונוס (חרוט) ומכאן שמה. בדרך כלל המחלה מופיעה בשנות העשרה, ולעיתים רבות מתייצבת בסביבות גיל 30.

המחלה הינה דו-עינית ולעיתים רבות מצבה של עין אחת חמור מהשנייה. הסימנים הראשוניים הינם ירידה בחדות הראייה, ראייה מעוותת, שינויים תכופים במספר המשקפיים וגדילה ושינויים תכופים בצילינדר (אסטיגמטיזם). המחלה פוגעת משמעותית בראייה. במקרים קלים ניתן לתקן את הראייה באמצעות משקפיים.

האבחנה נעשית באמצעות מיפוי מדויק של הקרנית והופעת סימנים קליניים בעין, אשר מאובחנים באמצעות בדיקת אופטומטריסט ו/או רופא עיניים. הטיפול הינו התאמת עדשות מגע מיוחדות, אשר "מכסות" על העיוות בקרנית ובכך עוזרות לשיפור משמעותי בראייה. מתחת ל- 20% מהסובלים מהמחלה יזדקקו בסופו של התהליך להשתלת קרנית – ניתוח בו אחוז ההצלחה הינו מעל 80%.

המחלה עדיין אינה מובנת לחלוטין, אך הגורם התורשתי הינו משמעותי, כמו גם נטייה לאלרגיות. ישנם גם טיפולים הכוללים השתלת טבעות בקרנית העין לייצוב הראייה. כמו כן, ישנו טיפול חדשני, שעדיין מוגדר כטיפול מחקרי, הנקרא CROSS LINKING, שבו נעשה הליך הגורם להקשחת הקרנית והתורם לכאורה לעצירה או לעיכוב בהחמרת המחלה.

מהו AMD – ניוון מרכז הראייה ברשתית בגיל מתקדם?

המקולה הינה האזור במרכז הרשתית האחראי על ראייה מרכזית. הראייה המדויקת בקריאה, בנהיגה, בזיהוי פנים ובכל מטרה מדויקת אחרת, מתבצעת במקולה, שמרכזה הוא הפוביאה – "הכתם הצהוב".
קיימות שתי צורות של ניוון הרשתית בגיל המתקדם:
1. הצורה הקלה יותר שאינה ווסקולרית ושנהוג לכנותה "המחלה היבשה". בצורה זו נראים משקעים צהובים במרכז הראייה הנקראים דרוזן. היא מתאפיינת בדרך כלל בירידה קלה עד בינונית בראייה.
2. הצורה הניאווסקולרית, שהינה הקשה יותר ושנהוג לכנותה "המחלה הרטובה". בצורה זו יש צמיחה של כלי דם חדשים וחולים מתחת למרכז הראייה, הדולפים והמדממים לתוך מרכז הראייה, ולכן גורמים לירידה קשה מאד בראייה המרכזית. יש לציין כי לעיתים נגרם נזק משמעותי לראייה גם בצורה ה"יבשה" של המחלה, אך בשכיחות נמוכה יותר.
למרות שהמחלה אינה גורמת לעיוורון מוחלט, היא גורמת להגבלה בתפקוד היומיומי, הכולל: קריאה, צפייה בטלוויזיה, זיהוי פנים, התמצאות ברחוב ובמקומות בלתי מוכרים וכדומה. גילוי מוקדם של המחלה הינו קריטי, ובאפשרותו למנוע את הירידה החדה בכושר הראייה. האבחון מתבסס על בדיקת רופא עיניים בעזרת עדשות מיוחדות, בדיקת קרקעית העין באמצעות אופתלמוסקופ ובדיקה באמצעות מכשיר ה- PHP. זהו מכשיר ייחודי שפותח על- ידי חברה ישראלית, והוא עשוי לזהות את המחלה כבר בשלביה המוקדמים.

שכיחות המחלה עולה ככל שהגיל מתקדם. ההערכה היא כי בשנת 2020 יחלו במחלה כ- 8 מיליון מבוגרים בני 65 ומעלה בארצות הברית. שכיחות המחלה בארץ דומה. גורם הסיכון העיקרי הינו גיל, אך גם לרקע המשפחתי עלולה להיות השפעה.